שירות והזמנות: 1-599-505353
כתב: אופטיקה כהן
קראו: 757 גולשים
17/02/17, 13:31

כשהדמעות לא זולגות מעצמן

כשהדמעות לא זולגות מעצמן

לדמעות יש תפקיד חשוב בשמירה על לחות העין ובהגנה עליה. יש לטפל בעיניים יבשות למען בריאותן ולטובת התחושה הנוחה

דמעות מתפזרות כשכבה עדינה (פילים) על פני קרנית העין. הן מקנות לקרנית שטח פנים חלק, שומרות על לחות העין, על אפיתל הקרנית (השכבה החיצונית), והן הקו הראשון בהגנה על העין מפני חדירת זיהומים. לדמעות, לפיכך, יש חשיבות רבה בשמירה על העיניים, ומצבים של עיניים יבשות מחייבים טיפול. 

מחלקים את פילים הדמעות לשלוש שכבות: 

השכבה המוצינית (רירית), היא השכבה הפנימית אשר באה במגע עם הקרנית. המוצין מורכב בעיקר מחלבון וסוכר, חומר של המערכת החיסונית ואנזימים, ומופרש ברובו על ידי תאי הגביע המפוזרים בלחמית העין. גירוי עצבי גורם לתאים הללו להפריש את תוכנם, ופגיעה בכמות התאים תגרום לירידה בכמות החומר המוציני. 

השכבה המימית, האמצעית, מורכבת ממים, מלחים, חלבונים, ויטמינים, חומרים אנטי בקטריאליים והורמונים. המלחים שומרים על רמה קבועה של חומציות הדמעות. כדי למנוע נזק לאפיתל הקרנית, החלבונים משמשים כמחסום נגד חדירת מזהמים לעין. השכבה המימית מופרשת מבלוטות בלחמית העין, ובנוסף, קיימת הפרשה רפלקטיבית בעת הצורך מבלוטת הדמע הראשית הממוקמת בחלל ארובת העין. גירוי פתאומי, כגון חדירת גרגר חול לעין, יגרום לרפלקס ולהפרשה של כמות נוזל רבה מבלוטת הדמע הראשית. 

השכבה השומנית, החיצונית, נמצאת במגע עם האוויר. שכבה זאת מורכבת משומן המופרש מבלוטות שפתחיהן נמצאים לאורך שולי העפעף העליון והתחתון של העין. השומן מייצב את שכבת הדמעות, מקנה לדמעות שטח פנים חלק ומשמש מחסום נגד אידוי. קצב אידוי הדמעות תלוי בעובי השכבה השומנית, והיא יכולה לצמצם את האידוי בכ-95%-90%. השומן מופרש במהלך כל היממה, ובכמות גדולה יותר בזמן עפעוף. בשעות הבוקר ולאחר השינה, כמות השומן בבלוטות היא הגבוהה ביותר, והיא מופרשת עם תחילת העפעוף.

מהי עין יבשה?

עין יבשה היא עין שיש בה בעיה בפילים, שכבת הדמעות, הנובעת מחוסר בדמעות או אידוי מוגבר של דמעות, מה שגורם לנזק באזור מפתח העפעפיים ולתחושת אי נוחות בעין. לרוב ניתן לזהות את הבעיה על פי תלונות החולה בלבד. התסמינים כוללים יובש, צריבה, גרד, עייפות, אודם ותחושה של חול בעיניים, לרוב ישנה החמרה במהלך היום. היובש יכול להגביר את הרגישות לאור חזק והתופעה לרוב דו-עינית. תיתכן הפרשה דביקה מן העיניים, ולעיתים, למרות חוסר ההיגיון שבדבר, ישנה דמעת מרובה. דמעות אלה, בדומה לתגובה לגוף זר או לגירוי אחר בעין, מופרשות כרפלקס לתחושת היובש מבלוטת הדמע הראשית. הדמעות אינן מקלות על תחושת אי הנוחות, מכיוון שאין להן את תכונות הסיכוך של דמעות רגילות. 

חוסר הנוחות מחריף כאשר העין חשופה לגירויים כמו אבק, עשן, ישיבה ממושכת מול המחשב, וכמו כן בתנאים של יובש קשה, כמו בימי חמסין או במבנים שבהם מערכת המיזוג גורמת לייבוש האוויר. במקרים קיצוניים של עין יבשה ייתכנו שינויים באפיתל הקרנית כולל פגיעה בשלמותו ועיבוי השכבה. 

קיימות בדיקות להערכת איכות הדמעות וכמותן וכדי לזהות אם נגרם נזק לעיניים: 

מבחן שירמר - מניחים פיסת נייר סופג מתחת לעפעף התחתון למספר דקות, וכמות הדמעות הנספגת לנייר נמדדת במ"מ. 

מדידת מניסקוס נוזל - מודדים את גובה נוזל הדמעות המצטבר בין שולי העפעף התחתון והעין. 

Tear Break Up Time, TBUT - צובעים את הדמעות בעזרת חומר מיוחד בשם פלורצין. במצב תקין, כשבוחנים את העין באור כחול, ניתן לראות את חומר הצבע כשכבה אחידה על פני העין. מודדים את משך הזמן עד שניתן לראות סדקים באותה שכבה. משך זמן קצר עד להיווצרות סדקים מעיד על עין יבשה. הערכת נזק לקרנית נעשית על ידי צביעתה בפלורצין. הצבע נקלט במקומות שבהם יש נזק לאפיתל הקרנית. בעזרת האור הכחול המיוחד ניתן לזהות את האזורים הפגועים.

יבשו עינינו מדמעות

באופן בסיסי קיימים שני גורמים לעין יבשה: חסר דמעות ואידוי יתר של דמעות. הסיבה השכיחה ביותר לחוסר דמעות היא פגיעה בייצור המרכיב המימי של הדמעות, שיכולה להופיע גם אצל אנשים בריאים ושכיחותה עולה אצל גברים מעל גיל 40, ואצל נשים לאחר גיל המעבר. גורמים אחרים להפחתה בכמות הפרשת המרכיב המימי: 

בעיות מולדות במבנה בלוטות הדמע ובתפקודה. 

בעיות בתפקוד בלוטות הדמע אצל חולים הסובלים ממחלות אוטואימוניות ומחלות קולגן, כגון מחלות פרקים. 

תופעת לוואי לתרופות, כגון אנטי היסטמינים, חוסמי בטא, גלולות וטיפול בפרקינסון. 

פגיעה בבלוטות הדמע וחסימה של צינורות הדמע עקב דלקות וזיהום. 

הפרשה מופחתת של דמעות עקב פגיעה עצבית לאחר דלקות ויראליות, זיהומים, שימוש ממושך בטיפות עיניים, בעדשות מגע, תרופות ומחלת הסוכרת. 

ישנן גם מספר סיבות לאידוי דמעות מהיר: 

כאשר כמות הדמעות המופרשת מספקת, אך יש בעיה בשכבה השומנית, לא תהיה הגנה 
מפני אידוי הדמעות. 

דלקות כרוניות של בלוטות השומן (בלפריטיס) פוגעות בשכבה השומנית. הפגיעה גורמת לירידה באיכות הדמעות ולהגברת הדלקת והיובש. בגיל מבוגר בקרב גברים ואצל נשים לאחר גיל המעבר יש ירידה בחומרים נוגדי דלקת ונטייה גבוהה יותר לבלפריטיס. 

אצל צעירים תיתכן הפרשה מועטה של שומן עקב טיפול תרופתי באקנה. 

בעיות בעפעוף מונעות הפרשה סדירה של השומן. הסיבה יכולה להיות מחלה נוירולוגית כגון פרקינסון או כתופעת לוואי של תרופות. במקרים רבים הבעיה היא חוסר עפעוף בזמן ריכוז, למשל בזמן עבודה מול המחשב. 

במקרים נדירים ישנה כמות בלוטות מולדת קטנה מהרגיל. 

הרכבת עדשות מגע פוגעת ביציבות פילים הדמעות ועקב כך לאידוי מוגבר של הדמעות. 

שימוש ממושך בעדשות יכול לגרום לירידה בתחושה ועקב כך גם לירידה בהפרשת הדמעות.

דרכי טיפול

הימנעות מגורמים מגרים - יש להימנע מגורמים מגרים, כגון אבק, עשן, מיזוג אוויר בעוצמה חזקה או מיזוג שמופנה לכיוון הפנים וגורם ליובש קיצוני. 

שינוי תרופתי - במידת האפשר, הפסקה או החלפה של תרופות המחמירות את היובש. 

הרגלי עבודה מול מחשב - בישיבה ממושכת מול המחשב, יש להקפיד על עפעוף בכדי לגרות את הפרשת השומן ולפזר את פילים הדמעות על העין. ניתן להקל על התסמינים על ידי שטיפה במים קרים. 

שימוש בדמעות מלאכותיות - במקרים קלים עד בינוניים, ניתן להוסיף דמעות מלאכותיות (ללא מרשם רופא), הנחלקות לשתי קבוצות עיקריות: תחליפי הדמעות מהדור הישן, שהינם יעילים, אך שימוש כרוני מספר רב של פעמים ביום בטיפות אלה יכול לגרום להפרעה בקרנית, היות שהתכשירים מכילים חומרים משמרים. הטיפות מן הדור החדש יותר ארוזות באמפולות קטנות חד פעמיות ללא חומר משמר. כל אמפולה טובה לשימוש ליום אחד בלבד, ולאחר מכן יש להשליכה. כמו כן, ישנם בקבוקי טיפות הטובים לשימוש לחודש עד שלושה חודשים. בטיפות אלה אין חומר משמר, או שקיים בהן חומר שמתפרק באוויר עוד לפני מגע הטיפה בעין, ובכך נמנע הנזק לקרנית. במקרים של שימוש קבוע בטיפות לחות מספר פעמים ביום, מומלץ על שימוש בטיפות מהדור החדש. מכיוון שהחומר המשמר נספג בעדשות המגע, מומלץ למרכיבי עדשות מגע שימוש בטיפות ללא חומר משמר. 

השימוש בטיפות הוא לפי הצורך, ולרוב מספיקות ארבע פעמים ביום. אם השימוש תכוף יותר ולאורך זמן, ניתן לשקול שילוב של טיפול בטיפות סמיכות יותר וג'לים במהלך היום או לפני השינה. 

קומפרסים - במקרים שבהם ישנה הפרעה בהפרשה השומנית, מומלצים קומפרסים חמים פעמיים ביום - יש ליטול מטלית נקייה טבולה במים חמים ולהניחה במשך 15 דקות על פני העפעפיים. החום גורם להמסה של השומן בבלוטות והפרשתו החוצה. לאחר הקומפרסים יש לנקות את שולי העפעף באזור מוצא הריסים במגבונים מיוחדים או בצמר גפן טבול בסבון תינוקות עדין. הניקוי מסיר שומן קרוש החוסם את פתחי הבלוטות. 

שימור הדמעות - שימוש במשקפיים עם סגירה מן הצדדים, כדי למנוע אידוי הדמעות וחדירת אוויר יבש ואבק. 

חסימה של ניקוז הדמעות - באופן טבעי הדמעות שוטפות את העיניים ומנוקזות דרך נקבים קטנים בשולי העפעף העליון והתחתון בצד האפי לתוך האף. כדי לשמר את מעט הדמעות בעין, ניתן, בפעולה פשוטה, לשים פקק קטן בתוך הנקבים כדי למנוע את מעבר הדמעות לאף. הפקק אינו מורגש, ואם הוא מפריע ניתן בקלות לשלוף אותו ממקומו. טיפול זה ניתן במקום תחליפי דמעות או בנוסף להם על מנת להקל ולהפחית את מינון הטיפות. 

טיפול תרופתי - במקרים דלקתיים ניתן להוסיף טיפול מקומי בסטרואידים, אולם לתרופות אלה תופעות לוואי ולכן השימוש בהן מוגבל. במקרים שבהם קיימת פגיעה בתפקוד ובמספר תאי הגביע בלחמית, ניתן לטפל ב-Cyclosporine A. יש להמתין מספר חודשים עד קבלת התגובה הרצויה. מתן חומצת השומן אומגה 3 כטיפות או כמוסות - מצטברות עדויות לכך שהחומצה נוגדת דלקת ללא תופעות לוואי בשימוש לאורך זמן, ותורמת לשיפור בייצור דמעות ולירידה בתלונות על עיניים יבשות. אפשרות נוספת היא מתן אנטיביוטיקה מסוג הטטראציקלינים במקרים של בלפריטיס כרונית. 

סגירה חלקית של העפעף - במקרים מתקדמים מאוד ניתן לשקול תפירה וסגירה חלקית של העפעפיים כדי להקטין את מפתח העפעפיים, ובכך לשמר את הדמעות בעין ולהקטין את אזור הקרנית החשוף. 

כאשר קיים חשד שהיובש בעיניים מתלווה למחלה מערכתית, יש צורך להתייעץ עם מומחה, לרוב ראומטולוג, עקב הקשר למחלות קולגן ומחלות פרקים. 

עין יבשה היא בעיה כרונית, ולרוב הטיפול מתמקד בסימפטומים. על מנת להקל עליהם, רופא העיניים ימצא את הטיפול המשולב המקל ביותר.